Where would modern society be witho

Where would modern society be without advertising? Individual advertisers might think they are just trying to sell a particular product but advertising as a whole sells us an entire lifestyle. If it weren't for advertising the whole of society would be quite different. The economy, for instance, would be plunged into a crisis without the adverts and all the publicity that fuel our desire for limitless consumption.

As John Berger observed in his book "Ways of Seeing", all advertising conveys the same simple message: my life will be richer, more fulfilling once I make the next crucial purchase. Adverts persuade us with their images of others who have apparently been transformed and are, as a result, enviable. The purpose is to make me marginally dissatisfied with my life - not with the life of society, just with my individual life. I am supposed to imagine myself transformed after the purchase into an object of envy for others - an envy which will then give me back my love of myself.

The prevalence of this social envy is a necessary condition if advertising is to have any hold on us whatsoever. Only if we have got into the habit of comparing ourselves with others and finding ourselves lacking, will we fall prey to the power of advertising.

While fanning the flames of our envy advertising keeps us preoccupied with ourselves, our houses, our cars, our holidays and the endless line of new electronic gadgets that suddenly seem indispensable. Tensions in society and problems in the rest of the world, if attended to at all, quickly fade into the background. They are certainly nothing to get particularly worked up about. After all, there can't be any winners without losers. That's life.

Furthermore, together with the holy rituals of shopping (people get dressed up now to go shopping in the way that they only used to get dressed up when they went to church) advertising is one of the ways in which we are quietly persuaded that our society is the best of all possible worlds (or at least so good that it is not worth campaigning for any fundamental changes). Adverts implicitly tell us to get off our fat arses and do some shopping, and the idea that the shelves of the shops are full of the latest products is indeed one of the most effective ways in which contemporary society gets its legitimation.

People like John Berger are also not entirely over the moon about the impact that advertising and shopping have on the value of political freedom. Freedom is supposed to be the highest value in our societies, but in the age of the consumer that freedom is all too readily identified with the freedom to choose between Pepsi and Coke, McDonald's and Kentucky Fried Chicken, Toyota and Ford, and people lose interest in the various political freedoms and our ability to participate in the process of exercising democratic control. There are lots of criticisms that could be made of modern democracies, but no one is going to pay much attention to them if they are more interested in becoming happy shoppers.

In all these ways advertising helps to keep the whole socio-economic show on the road. We are rarely aware of this because we are too busy working to earn the money to pay for the objects of our dreams - dreams that play on the screen of our mind like the little clips of film we see in the commercial breaks.

ผลลัพธ์ (ฮีบรู) 1:

איפה יהיה בחברה המודרנית ללא פרסום? מפרסמים בודדים עשוי לחשוב שהם מנסים למכור מוצר מסוים אבל הפרסום כולו מוכרת לנו אורח חיים שלם. אלמלא פרסום החברה כולה יהיה שונה למדי. הכלכלה, למשל, ההיסחפות לתוך משבר ללא מודעות את כל הפירסום כי דלק רצוננו צריכת ללא גבולות.

כמו ג'ון ברגר ציין בספרו "דרכים לראות", כל פרסום מעביר את אותו מסר פשוט: חיי יהיו עשירים יותר, אני יותר מספקים פעם להפוך את הרכישה מכריע הבא. מודעות לשכנע אותנו עם תמונות שלהם של אחרים ככל הנראה כבר הפכה והם, כתוצאה מכך, מעוררת קנאה. המטרה היא לגרום לי שולית מרוצה חיי - לא עם החיים של החברה, רק עם חיי הפרט. . אני אמור לדמיין את עצמי הפך לאחר הרכישה, לאובייקט של קנאה עבור אחרים - קנאה אז שיתן לי בחזרה את האהבה שלי לעצמי.

השכיחות של קנאה חברתית זו היא תנאי הכרחי אם הפרסום הוא שיש בכל לחיצה על שום. רק אם יש לנו לתוך נוהגים להשוות את עצמנו עם אחרים ולמצוא את עצמנו חסר, אנחנו נופלים טרף עוצמת הפרסום.

בעוד פנינג הלהבות של פרסום קנאה שלנו שגורם לנו עסוק עם עצמנו, הבתים שלנו, את המכוניות, החגים שלנו, קו אינסופי של גאדג'טים אלקטרוניים חדשים, זה פתאום נראה הכרחי. המתחים בחברה ובעיות בשאר העולם, אם תשתתף, במהירות נמוגים לתוך הרקע. . הם בהחלט לא נתרגש במיוחד על. אחרי הכל, אסור שיהיו מנצחים ללא אפסים. . זה החיים.

בנוסף על כך, יחד עם כל הטקסים הקדושים של קניות (אנשים מתלבשים עכשיו ללכת לקניות באופן שבו הם השתמשו רק להתלבש כאשר הם הלכו לכנסייה) פרסום הוא אחת הדרכים שבה אנו נמצאים בשקט שכנע כי החברה שלנו הוא הטוב ביותר. מכל העולמות (או לפחות כל-כך טוב. ששווה לא מפרסמת את כל שינוי מהותי). מודעות במרומז לספר לנו להוריד את. התחת השמן שלנו. ולעשות קצת קניות, הרעיון מדפי החנויות מלאות המוצרים החדשים היא אכן אחת הדרכים היעילות ביותר אשר מקבל בחברה בהגמוניה שלה.

כמו ג'ון ברגר האנשים גם לא לגמרי מעל הירח על ההשפעה שיש פרסום וקניות על הערך של חירות פוליטית. חופש זה אמור להיות הערך הגבוה ביותר בחברות שלנו, אבל בעידן של הצרכן את החופש הזה כל גם מזוהה בקלות עם החופש לבחור בין פפסי, קולה, מקדונלדס, וקנטאקי פרייד צ'יקן, טויוטה, פורד, אנשים מאבדים עניין את חירויות פוליטיות שונות ועל היכולת להשתתף בתהליך של פעילות גופנית בקרה דמוקרטית. יש המון הביקורות עשוי להיות שנבחרים בדמוקרטיות מודרניות, אבל אף אחד לא הולך לשלם תשומת לב רבה להם אם הם מעוניינים יותר הופכים מאושרים הקונים.

בכל האופנים האלה פרסום מסייעת לשמור את המופע כל חברתי-כלכלי על הכביש. אנו מודעים לעיתים נדירות זה מכיוון שאנו עסוק בעבודה כדי להרוויח את הכסף לשלם עבור האובייקטים החלומות שלנו - חלומות לשחק במסך של המוח שלנו כמו הקליפים קטן של הסרט שאנו רואים מעברי מסחרי.

ผลลัพธ์ (ฮีบรู) 3:

איפה חברה מודרנית תהיה בלי לפרסם? מפרסמים יחידים אולי יחשבו שהם פשוט מנסים למכור מוצר מיוחד אבל מפרסמים כשלמות אחת ימכור לנו סגנון חיים שלם. אם זה לא בשביל לפרסם את השלם של חברה יהיה מאוד שונה. הכלכלה, למשל,ייצלל לתוך משבר בלי המודעות וכל הפירסומת שתזין את הרצון שלנו לצריכה בלתי-מוגבלת.

כ/כפי שג'ון ברגר התבונן בספר שלו " דרכים בשביל לראות ", כל מפרסם מוסר אותו מסר פשוט : החיים שלי יהיו יותר עשירים, יותר משלימים פעם אני אעשה את הקנייה המכריעה הבאה. מודעות משכנעות אותנו עם הדמויות שלהם של אחרים שכנראה היו הפכו ו,כתוצאה, מעורר קנאה. המטרה שזאת לעשות לי באופן שולי לא מרוצה עם החיים שלי, לא עם החיים של חברה, פשוט עם החיים היחידים שלי. אני אמור לדמיין את עצמי נהפך אחרי הקנייה לתוך אוביקט של קנאה לאחרים, קנאה שאז תחזיר לי האהבה שלי של עצמי.

השכיחות של הקנאה הסוציאלית הזאת היא תנאי הכרחי אם מפרסמת את זה להיות בעל כל תפיסה עלינו בכלל. רק אם יש לנו לתוך ההרגל של להשווות את עצמנו עם אחרים ומוצא את עצמנו חסרים, אנחנו נפול טרף בחזקת מפרסמים.

בזמן/אף שמלבה את הלהבות מהקנאה שלנו מפרסם אחזקות אותנו מוטרד עם עצמנו, הבתים שלנו, המכוניות שלנו,החופשות שלנו והקו האין סופי של מכשירים אלקטרוניים חדשים שפתאום נראים הכרחיים. מתחים בחברה ובעיות ביתר העולם, אם נכחו לבכלל, מהר דוהים לתוך הרקע. הם בוודאי שום דבר לו במיוחד נעבדים למעלה על. אחרי הכל, שם לא יכול להיות כל מנצחים בלי מפסידנים. זה חיים.

יותר מכך,יחד עם הטקסים הקדושים לקניות ( אנשים מתלבשים למעלה עכשיו לעשות קניות בדרך שהם רק היו מתלבשים למעלה כאשר הם הלכו לכנסייה ) לפרסם זה אחד מהדרכים שבהן אנחנו בשקט משוכנעים שהחברה שלנו הכי טובה של כל עולמות אפשריים ( או לפחות כל כך טובה שזה לא שווה למבצע קמפיין לכל שינויים יסודיים ).מודעות באופן משתמע אומרות לנו להיעשות מהארסאס השמן שלנו ועושות כמה קניות, והרעיון שהמדפים של החנויות מלא המוצרים האחרונים אכן אחד מהדרכים הכי אפקטיביות שבהן חברה מודרנית משיג את הלגיטימציה שלו.

אנשים אוהבים את ג'ון ברגר גם לא לגמרי מעל הירח על ההשפעה שמפרסמת וקניות על הערך של חופש פוליטי.חופש אמור להיות הערך הכי גבוה בחברות שלנו, אבל בגיל של הצרכן שחופש כל יותר מדי ברצון מזוהה עם החופש לבחור בבין פפסי וקוקה קולה, המקדונלד וקנטאקי טיגנו עוף, טויוטה ופורד, ואנשים מאבדים עניין בחופשים הפוליטיים השונים ויכולת שלנו להשתתף בתהליך של להתאמן שליטה דמוקרטית.יש הרבה ביקורות שיכלו להיות נעשות מדמוקרטיות מודרניות, אבל אף אחד הולך להקדיש הרבה תשומת לב אליהם אם הם יותר מעוניינים בלהיעשות קונים שמחים.

בכל הדרכים האלה מפרסם עוזר להחזיק את ההצגה הסוציוכלכלית השלמה על הדרך.אנחנו לעיתים רחוקות מודעים לזה כי אנחנו יותר מדי עסוקים לעבוד להרויח את הכסף לשלם לאוביקטים מהחלומות שלנו, חולם שמשחקים על המסך מהמוח שלנו אוהבים את המהדקים הקטנים של סרט אנחנו רואים בפרסומת שובר.